באתר תמצאו בדיחות מכל הסוגים. בדיחות לילדים, בדיחות למבוגרים, בדיחות מי זה, בדיחות טוק טוק, בדיחות על עדות, בדיחות על נישואים, בדיחות על בגידות, בדיחות על חיות, בדיחות קצרות, בדיחות ארוכות, שורות מחץ, משפטים מצחיקים, בדיחות קרש, בדיחות טפשיות, בדיחות משטרה, בדיחות של שורה אחת ועוד המון בדיחות מצחיקות.
שני כורדים חובבי צייד טסו לצוד פילים באפריקה. הם שכרו מטוס קטן, והטייס הזהיר אותם שהמטוס יכול לשאת רק שני נוסעים ופיל אחד, מאחר שפיל שני ייצור עומס משקל שעלול להפיל אותם.
"זה מה שאמרת לנו גם בשנה שעברה", השיבו הציידים, "ואז שילמנו לך עוד אלף דולר והרשית לנו להעמיס פיל נוסף". הטייס הסכים, והציידים העמיסו שני פילים על המטוס.
המטוס התרומם בקושי, וכעבור שתי דקות טיסה, נפל והתרסק ביער. הציידים נחלצו בקושי משברי המטוס, ושאלו את הטייס: "איפה אנחנו נמצאים?"
הסתכל הטייס סביבו והשיב: "בדיוק באותו מקום שבו התרסקנו בשנה שעברה"...
סעיד הוא שייח' בדואי שחי עם משפחתו במאהל בקרבת פסי רכבת שהונחו בנגב בשנים האחרונות. מדי בוקר הוא מוודא שכל הגמלים שלו נמצאים בסביבה ומרגישים טוב. יום אחד, הוא גילה שנעלמו עקבותיו של אחד מהגמלים שנוהג להסתובב דווקא בסמוך לפסי הרכבת. רותח מזעם ובעיקר מיואש, החליט שייח' סעיד לתבוע על כך את רכבת ישראל, שמיוצגת על ידי דני, עורך דין מהעיר הגדולה. סעיד לא דרש מהארגון יותר מדי, אלא רק פיצוי בשווי אותו גמל אבוד.
שני הצדדים ערכו פגישה בדלתיים סגורות, זאת על מנת להגיע להסדר כלשהו מבלי ללכת לבית משפט. עורך הדין דני ניסה את כל שביכולתו כדי לחתור לניצחון, וניסה לדחוק את השייח' לפינה. כחלק מפעולותיו, הביא דני עדים כמו מהנדס וכבאי שנסעו ברכבת שעברה בשעה שבה אותו גמל נעלם לכאורה, והם העידו שהם לא ראו שום בעל חיים בסמוך לפסים. לאחר מאמצים חוזרים ונשנים לגרום לו למשוך בחזרה את התביעה, הסכים שייח' סעיד לקצץ את שווי הפיצוי בחצי.
השייח' קיבל את מבוקשו ועורך הדין דני הרגיש טוב עם ההישג. כשהם יצאו מהפגישה, עורך הדין דני לא הצליח להתאפק, והתוודה בפני השייח', "אתה יודע, אני מרגיש ממש רע עם זה, לכן אני חייב להתוודות שקצת עבדתי עליך. לא יכולתי לנצח את התיק הזה – המהנדס בכלל ישן ברכבת, והכבאי קרא עיתון כשהיא עברה באזור המאהל שלך באותו יום. לא מצאתי אפילו נוסע אחד שהסתכל מחוץ לחלון בשעת היעלמותו של הגמל ושיכול היה להעיד ולעזור לי, עבדתי עליך!".
שייח' סעיד שמע את הדברים, הנהן וענה, "טוב, אם אתה כבר כן איתי, אתוודה ואומר שגם אני קצת חששתי שלא אנצח את התיק הזה, בהתחשב בכך שהגמל חזר למאהל הבוקר...".
שלושה אנשים מחכים מחוץ לחדר לידה.
יוצאת האחות ואומרת לראשון: "מזל טוב, נולדו לך ארבע בנות."
האיש אומר: "איזו מקריות, אני גר בקרית ארבע!"
יוצאת האחות בפעם השניה ואומרת לאיש השני:
"מזל טוב נולדו לך שמונה בנים."
האיש צוהל: "איזה יופי, אני גר בקרית שמונה!"
יוצאת האחות בפעם השלישית ורואה את האיש השלישי בורח.
שואלת אותו האחות: "מדוע אתה בורח?"
עונה לה האיש: "אני גר במאה שערים!"
איש עסקים מצליח ועשיר נפגש לראשונה עם חתנו הטרי. ״אני מברך אותך על הצטרפותך למשפחה שלנו״ הוא אומר לו, ״וכדי להראות לך עד כמה אני מעריך אותך ודואג לך, אני רוצה להפוך אותך לשותף 50-50 בעסקים שלי. כל מה שאני צריך שתעשה בתמורה זה שתלך למפעל שלי מדי יום ותלמד איך-״
״תסלח לי, אדוני״, מפריע החתן באמצע דבריו של איש העסקים, ״אבל אני שונא מפעלים. אני לא יכול לסבול את הרעש״.
״אני מבין...״ אומר לו איש העסקים, ״אם ככה אז תעבוד במשרד ותהיה אחרי על הניהול של הכספים״.
״אני שונא עבודה משרדית״ אומר החתן, ״אני לא יכול לסבול את התחושה של להיות תקוע מאחורי שולחן עבודה״.
״טוב, תראה״ אומר איש העסקים בחוסר סבלנות, ״הרגע עשיתי אותך לבעלים של חצי מהעסק שלי, אבל אתה לא אוהב מפעלים ולא יכול לעבוד במשרד. אז מה אני יכול לעשות איתך?״
״זה פשוט״ אומר החתן, ״תקנה ממני בחזרה את החלק שלי!״
שני יהודים, צעיר ומבוגר, נסעו ברכבת לוורשה. שואל הצעיר את המבוגר: "מה השעה?"
המבוגר מביט בו, אבל לא עונה. מתעטף במעילו ונרדם.
בבוקר, בדיוק כשהרכבת עמדה להגיע לתחנה אמר המבוגר: "שאלת אותי מה השעה. עכשיו שמונה ועשרים. הגענו."
הצעיר שאל: "אבל למה לא ענית לי אמש?"
ענה המבוגר: "כי הדרך ארוכה, אם הייתי עונה לך היית פותח איתי בשיחה, אחר כך היית מברר אם אני גר בוורשה ובאיזה רחוב. אחר כך מעניין לעניין בין השאר, האם יש לי בת. כך, באחד הימים היית בא להתארח אצלי ולבסוף מבקש את ידה של בתי. ואני ממש לא מתכוון לחתן את בתי לאיש שאפילו שעון אין לו!"
דוגמנית צעירה ומפורסמת התיישבה ליד נער צעיר במטוס נוסעים קטן ותוך כדי הטיסה שלהם, מערבולות אוויר נוראיות גורמות למטוס לרעוד ולהיכנס לצלילה מסוכנת לכיוון הקרקע. מיד הטייס קורא במערכת הכריזה לכל הנוסעים: "חברים, זה נראה רע, תחזיקו חזק!". כולם נכנסים לפאניקה ומתחילים לצרוח, חוץ מהנער הצעיר, שפונה ישירות לדוגמנית שיושבת לידו ואומר: "אני לא מאמין שיכול להיות שאני עומד למות ואף פעם לא נישקתי אישה!"
בלהט הרגע הדוגמנית תופסת את ראשו של הנער ומנשקת אותו בעוצמה. "ואוו זה היה מדהים!" הוא אומר מתנשם, "אבל זה רק גורם לי לחשוב על זה שיכול להיות שאני עומד למות ואף פעם לא הרגשתי איך זה להחזיק חזה של אישה..."
הדוגמנית מהססת לשבריר שנייה, אבל אז נזכרת שהיא כנראה עומדת למות גם כן, אז היא תופסת את שתי ידיו של הנער ומצמידה אותן לחזה שלה. "אני לא מאמין שזה קורה לי!" הנער אומר בהתרגשות, "אולי אני עוד אספיק להפוך לגבר לפני שנתרסק, אולי בבקשה תוכלי להגשים לי את המשאלה הזאת?"
בגלל שהיא מרגישה שהיא כבר מחויבת לנער הצעיר שמולה, הדוגמנית מסכימה ומתחילה לפתוח את חגורת המושב שלה ולהוריד בגדים, אבל אז המטוס מתיישר ומפסיק לרעוד. כל הנוסעים נושמים לרווחה, הדוגמנית המפורסמת נרגעת והנער הצעיר לא מספיק להגשים את משאלתו...
בסיום הטיסה כל הנוסעים שיוצאים מהמטוס לוחצים את ידו של הטייס, שעומד בפתח, ומודים לו בהתרגשות על כך שהצליח להשתלט על המצב ולהציל אותם. רק הנער הצעיר, שמגיח אחרון מהמטוס, יוצא עם פרצוף חמוץ, מתקרב אל הטייס ואומר לו: "אבא, כמה פעמים אני אצטרך להגיד לך את זה? בפעם הבאה תעשה את זה קצת יותר ארוך!"
מיליונר אחד יושב בבית קפה, פתאום נכנס איש זקן עם מצית מוזהב, ומציע לו לקנות ממנו את המצית תמורת כל נכסיו.
"השתגעת?!", צחק המיליונר, "כל נכסיי תמורת מצית פשוט?!"
"זה לא סתם מצית", משיב הזקן.
הוא לחץ על הכפתור ומהמצית יוצא שדון שאמר "כן אדוני, מה רצונך?"
"תביא לי תה אחד", אומר הזקן, ותוך שניה כוס תה חמה מונחת על שולחנו.
המיליונר ההמום מתלהב וממהר להוציא מסמכים ומעביר את כל נכסיו על שם הזקן, תמורת המצית.
אחר כך הוא רץ הביתה לנסות את השדון. לוחץ על המצית, יוצא השדון ואומר: "כן אדוני, מה רצונך?"
המיליונר לשעבר, כולו נלהב ומתרגש: "אני רוצה שתחזיר לי את כל הנכסים שלי, ותוסיף לי גם מטוס פרטי, יאכטה ואישה מהממת ביופייה עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני".
"מצטער", משיב השדון, "כל מה שאני עושה זה רק תה או קפה..."
3 אופנוענים קשוחים עוצרים בתחנת התרעננות של משאיות באמצע הדרך.
הם ניגשים לגזלן המקומי, קונים כמה בירות, יושבים לשתות יחדיו וסוקרים את האנשים במקום.
מתוך כל האנשים שישבו שם, צד את עיניהם דווקא הזקן הצנום שאכל לו להנאתו את ארוחת הבוקר שלו.
שלושת האופנוענים הסתכלו אחד על השני במבט זומם ובקריצת עין החליטו לגשת אל הזקן ולהתנכל לו. האופנוען הראשון כיבה את הסיגריה שלו בתוך הקפה של הזקן, האופנוען השני ירק לו על החביתה והשלישי העיף את מגש האוכל כולו לרצפה.
הזקן קם מכיסאו, ומבלי הגיד מילה לשלושת האופנוענים שילם את חשבונו ועזב את המקום.
"הוא לא ממש גבר, אה?" שאל אחד האופנוענים את חבריו.
המלצר, שבמקרה שמע את ההערה, אמר: "כן, הוא גם לא נהג משהו, בדיוק ראיתי אותו דורס עם המשאית שלו 3 אופנועים שחנו ביציאה מהחנייה"
בטיסה של חברת תעופה מטקסס לניו יורק, מצאה עצמה גברת טקסנית מבוגרת יושבת ליד גבר חרדי. הגברת קראה לדייל הראשי על מנת להתלונן על מקום מושבה.
"מה הבעיה גברת?" שאל הדייל.
"הושבתם אותי ליד יהודי! אני לא יכולה לשבת ליד יהודי, ועוד כזה שנראה ככה! נא מצאו עבורי מקום ישיבה אחר!" ענתה בזעם.
"אבדוק מה ניתן לעשות בעניין, גברת" השיב הדייל, "אך דעי לך שהטיסה מלאה לגמרי ואני לא חושב שיש מקום ישיבה אחר פנוי."
הדייל הלך לברר, והאישה עסקה בשליחת מבטים זעופים לעבר היהודי הנבוך שישב לידה. מספר דקות לאחר מכן הדייל חזר ואמר: "גברתי, מחלקת תיירים ומחלקת עסקים מלאות, אבל יש לנו מושב אחד במחלקה ראשונה." בטרם הספיקה הגברת לענות, המשיך הדייל בדבריו: "רק במקרים יוצאי דופן אנו יכולים לשדרג למקום כזה אחרי העלייה למטוס, וכבר פניתי לקברניט לצורך קבלת אישור. לאור הנסיבות, הקברניט חושב שאין להכריח אף אחד לשבת בסמוך לאדם כל כך לא נעים!"
הדייל פנה אל היהודי שישב בסמוך לאישה ואמר: "אדוני, התואיל לאסוף את חפציך, יש לי עבורך מקום ישיבה נוח במחלקה הראשונה."
הנוסעים שישבו בסמוך פרצו במחיאות כפיים כאשר היהודי פסע לעבר קדמת המטוס. הגברת סיננה בכעס: "ודאי הקברניט טעה!"
הדייל ענה: "לא גברת, קפטן שטיינברג לעולם אינו טועה..."
יהודי עשיר קנה בית מדהים בבוורלי הילס, קליפורניה ושכר מעצב-פנים מקומי.
לאחר שביתו היה מוכן, נזכר בעל הבית ששכח להתקין מזוזות בדלתות.
הוא נסע העירה, קנה 50 מזוזות מאד מהודרות וביקש ממעצב הפנים הגוי שיתקין כל אחת מהן על המשקוף, בצידה הימני של כל אחת מדלתות הבית, פרט לדלתות השירותים.
הוא הלך מביתו קצת מודאג פן יפגע המעצב בצבע הטרי או שלא יתקין את המזוזות כהלכה, אך בשובו הביתה הוא נוכח שהמשימה בוצעה לשביעות רצונו המלאה, ולכן שילם את שכר המעצב ברוחב-לב ואף הודה לו בחום.
ממש לפני צאתו מהבית, אמר המעצב לבעל הבית: "אני ממש שמח שאתה מרוצה מעבודתי. אגב, הוצאתי את תעודות האחריות מכל המזוזות והנחתי אותן על השולחן בסלון..."
ניסים הוא רווק בן 42. יום אחד הוא פגש חבר ותיק ששאל אותו: "תגיד ניסים, למה אתה לא נשוי? לא הצלחת למצוא את הבחורה שתהיה אישה המושלמת בשבילך?"
"האמת, הייתי עם לא מעט נשים שרציתי להתחתן איתן, אבל בכל פעם שהבאתי אחת מהן לפגוש את ההורים שלי, אימא שלי לא התחברה אליה," ענה ניסים.
החבר חשב במשך כמה רגעים, ואז אמר בהתלהבות: "יש לי את הפתרון המושלם בשבילך! תמצא בחורה שהיא בדיוק כמו אימא שלך."
כמה חודשים מאוחר יותר נפגשו השניים שוב, והחבר שאל את ניסים: "נו, מצאת את הבחורה המושלמת? אימא שלך אהבה אותה?"
ניסים הסתכל עליו במבט קודר ואמר לו: "כן, מצאתי את הבחורה המושלמת. היא הייתה בדיוק כמו אימא שלי. צדקת, אימא שלי באמת אהבה אותה."
"אז למה אתה נראה עצוב?" שאל אותו החבר.
"כי עכשיו אבא שלי לא ממש אהב אותה..."
היום השמח ביותר בחייו של מרדכי, מיליונר בן 60, סופסוף הגיע! הוא מצא את אשת חלומותיו וערך טקס חתונה גדול באולם מפואר והזמין את כל חבריו ושותפיו העסקיים.
כשהחתן והכלה נעמדו מתחת לחופה חלק גדול מהאורחים נדהמו לגלות שהאישה לצד מרדכי היא צעירה בת 24 עם גוף מחוטב ושיער שופע שבקלות הייתה יכולה להיות דוגמנית צמרת.
הכוס נשברה, האורחים מחאו כפיים, כוסות שמפנייה משובחת נמזגו לכל האורחים והחגיגה החלה. תזמורת שלמה ניגנה בזמן שהאורחים רקדו באולם מתחת לנברשות קריסטל ענקיות, וצוות של מלצרים אלגנטיים עבר בין השולחנות וחילק מטעמים אקזוטיים כיד המלך לכל מי שרק ביקש.
כמובן שתצוגת הפאר והעושר הזאת גרמה לכמה ממכריו של מרדכי להרגיש קנאה רבה ולחשוב שמדובר בהצגה אחת גדולה. הרי איך יתכן שאדם בן 60 מצא לעצמו אהבה כה צעירה? הם היו בטוחים שהאישה הזאת מנצלת את מרדכי! ברגע של הפוגה מהחגיגות ניגש אליו אחד מהאורחים האלו ושאל אותו איך אדם מבוגר שכמוהו הצליח להתחתן עם אישה צעירה ויפה כל כך.
"זה מאוד פשוט", אמר מרדכי עם חיוך ענק על פניו, "זייפתי את הגיל שלי."
"מה זאת אומרת?" שאל האורח, "אין סיכוי שהיא חושבת שאתה בגילה!"
"מה פתאום?!" ענה מרדכי, "אמרתי לה שאני בן 87 וישר היא רצתה להתחתן איתי!"
ליהודי זקן היה כלב שהיה החבר היחיד שהיית לו כ-15 שנה. למרבה הצער, הכלב מת.
כיוון שהוא מאוד נקשר אליו, הוא הלך לרב ושאל אם הוא יוכל לומר קדיש על הכלב.
ענה לו הרב: "תראה מר כהן, אתה יודע שאנחנו אורתודוקסים, קדיש זה רק לבני אדם, לא לבעלי חיים..."
"למעשה..." ממשיך הרב, "יש בית כנסת רפורמי במרחק של שני רחובות מכאן. לך לשם ותבקש שיעשו קדיש על הכלב, אתה יודע, הם מספיק משוגעים כדי לעשות את זה".
הזקן הודה לו ואומר: "אתה חשוב שהם גם יקבלו את התרומה שלי של 100,000 דולר לזכרו של כלבי הקטן מויש'ה?"
"עצור!" צעק הרב, "למה לא אמרת שהכלב יהודי?!"
סבתא אחת נתנה הוראות לנכד שלה שמגיע לבקר עם אשתו בחג:
"אתה בא לדלת הראשית של הבניין ברחוב הרצל ארבעים וחמש.
באינטרקום שבכניסה אתה לוחץ עם המרפק על הכפתור של משפחת כהן, ואני אפתח לך.
אחר-כך אתה מגיע ללובי, ומצד שמאל יש מעלית.
תלחץ עם המרפק על הכפתור של קומה 14.
כשתגיע לקומה הרצויה - הדירה שלי מצד ימין.
תלחץ עם המרפק על הפעמון ואני אפתח לך."
שאל אותה הנכד: "סבתא, זה נשמע מאוד פשוט, אבל למה ללחוץ עם המרפק על כל דבר? את עוד מפחדת מהקורונה?"
ענתה הסבתא: "איזו מין שאלה זאת... הרי אתם לא באים בידיים ריקות נכון???!!!"
סבתא מצלצלת ומודיעה שהיא מגיעה לבקר בעוד חצי שעה.
כשהיא מגיעה הנכד רץ אליה, מחבק אותה ואומר לה:
"סבתא, לא חסר לנו כלום בבית".
הסבתא שואלת: "מה זאת אומרת?"
עונה הנכד: "כשצלצלת, אמא אמרה: 'רק זה היה חסר לנו..' ועכשיו כשהגעת, כבר לא חסר לנו כלום!!"
יושב לו זקן בלובי של בית האבות ומחייך מאוזן לאוזן ...
שואל אותו חברו "מה אתה כל כך מבסוט? "
עונה לו הזקן:
"לא חשבתי שאהיה כל כך עשיר בערבות ימי...
הנה אני יושב למולך
פי מלא זהב
שערי כולו כסף
יש לי אבנים בכליות
סוכר בכמויות בדם
פלטינה באגן הירכיים
פלטינה במפרקים
עודף ברזל בדם
ומלאי בלתי נגמר של גז טבעי ..."
1. כל שידוך נוצר משמים, אבל גם כל סופת הוריקן...
2. אם אתה רוצה שאישתך תקשיב לכל מילה ומילה שיוצאת מפיך, דבר בשנתך!
3. נישואים מתחילים ונגמרים אותו הדבר: אתה כורע ברך כדי להיכנס אליהם ויורד על הברכיים כדי לצאת מהם.
4. בחיי הנישואים יש סדר. בשנה הראשונה - הבעל מדבר והאישה מקשיבה. בשנה השנייה - האישה מדברת והבעל מקשיב ובשנה השלישית - שניהם מדברים והשכנים מקשיבים.
5. כשגבר פותח לאשתו את דלת המכונית אפשר להיות בטוחים, או שהמכונית חדשה, או שהאישה חדשה!
6. נישואים זה כשגבר ואישה הופכים לישות אחת. הצרות מתחילות כשהם מנסים להחליט לאיזה ישות...
7. לפני הנישואים, אישה תשכב ערה כל הלילה ותחשוב על מה שאמר הגבר. אחרי הנישואים, היא תירדם לפני שהוא יסיים משפט.
8. כל גבר רוצה אישה יפה, חכמה, מבינה ושתבשל טוב. הבעיה היא שהחוק מתיר רק אישה אחת.
9. נישואים הם עניין של כימיה. זו הסיבה שבני זוג מתייחסים זה לזה כמו לפסולת גרעינית.
10. אדם אינו שלם עד שהוא מתחתן, אחרי החתונה הוא גמור...
לפני זמן רב, כשאוניות מפרש שלטו בים, קפטן אחד והצוות שלו היו בסכנה מפני שודדי ים שרצו לעלות על ספינתם במטרה להשתלט עליה. כשהצוות נכנס לפאניקה והתחיל להשתולל, הקפטן שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!". החובל הראשי הביא לקפטן במהירות את חולצתו האדומה' וכשהקפטן לבש אותה הוא הוביל את הצוות שלו לקרב נגד שודדי הים שעלו על הספינה. למרות שאחדים מאנשי הצוות נפגעו, שודדי הים נהדפו.
מאוחר יותר באותו היום, עומדי המשמר זעקו שבאופק נראים עוד שני כלי שיט של שודדי ים. גם הם ניסו לעלות על הספינה במטרה להשתלט עליה. הצוות התמלא בפחד, אבל הקפטן, רגוע כמו תמיד, שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!" ועוד הפעם הוביל הקפטן את צוותו לקרב, למרות שהפעם הם התמודדו נגד שתי ספינות שודדי ים שניסו להשתלט על ספינתם. ושוב, שודדי הים נהדפו, אף על פי שהיו יותר נפגעים בקרב אנשי הצוות מאשר בפעם הקודמת.
באותו הלילה, עייפים מהקרבות, ישבו הגברים במעגל על הסיפון והתחילו לספר על המאורעות של אותו היום. אחד מהם פנה לקפטן ושאל אותו, "למה לבשת את חולצתך האדומה לפני כל קרב?". הקפטן, בעודו מסתכל עליו במבט שרק קפטן יכול לתת, הטיף, "אם אני נפצע בקרב, החולצה האדומה לא מראה זאת, ולכן אתם, הצוות, ממשיכים להילחם ללא חת." האנשים ישבו בשקט והתפלאו מהאומץ שיש לאיש הזה.
עם שחר, זעקו עומדי המשמר שיש באופק ספינות שודדי ים, הפעם עשרה כלי שייט וכולם עם שודדים שמוכנים ומזומנים לפלוש לכל ספינה שתקרה בדרכם. האנשים השתתקו והסתכלו על הקפטן, המנהיג שלהם, וחיכו לפקודה הרגילה. הקפטן, רגוע כתמיד, שאג, "הביאו לי את המכנס החום שלי..."
נשים – מסדרות את הבית לפני שהעוזרת מגיעה.
גברים – "מסדרים" את המיטה אחרי שהעוזרת הולכת.
נשים – משתמשות בסבון שטיפה אינטימי.
גברים – משתמשים בסבון למטרה אינטימית.
נשים – רוצות לשמוע “אני אוהב אותך”.
גברים – אוהבים לשמוע “אני רוצה אותך”.
נשים – רוצות חבר לחיים.
גברים – רוצים חברה כדי לעשות חיים.
נשים – לא מבינות כלום בחשמל.
גברים – מתחשמלים.
נשים – משמינות.
גברים – עולים במשקל.
נשים- מוותרות על עצמן לעיתים קרובות.
גברים – מוותרים לעצמם לעיתים קרובות.
נשים – אוהבות פרחים.
גברים – אוהבים פרחות.
נשים – אוהבות לדבר אחרי.
גברים – לא סותמים את הפה לפני.
נשים – מורידות שיער.
גברים – לא צריכים להתאמץ, הוא יורד לבד.
נשים – מביאות ילדים לעולם.
גברים – נשארים ילדים לעולם.
נשים – מגדלות לבד את הילדים.
גברים – הם בדרך כלל הילדים שהנשים מגדלות.
לכל אותם גברים שאומרים: "למה לקנות פרה אם אפשר לקבל חלב בחינם?", הנה לכם עדכון קטן: 80% מהנשים בימינו מתנגדות לנישואין. למה? מאחר שנשים מבינות שאין צורך לקנות עגל שלם בשביל לקבל נקניקיה קטנה. למעשה, גברים הם כמו..
1. גברים הם כמו חומר משלשל. הם גורמים לכל הרע לצאת ממך.
2. גברים הם כמו בננות. ככל שהם מתבגרים ככה הם פחות קשים.
3. גברים הם כמו מזג האוויר. לא ניתן לעשות דבר כדי לשנות אותם.
4. גברים הם כמו בלנדר. צריך אחד כזה, אבל אף אחד לא בטוח למה.
5. גברים הם כמו חטיפי שוקולד. מתוקים מתוקים, אבל יגיעו ישר לירכיים שלך.
6. גברים הם כמו פרסומות. אי אפשר להאמין לאף מילה שהם אומרים.
7. גברים הם כמו אג"ח ממשלתיות. לוקח להם כל כך הרבה זמן להבשיל.
8. גברים הם כמו מסקרה. הם בדרך כלל בורחים עם הבעת הרגש הראשונה.
9. גברים הם כמו פופקורן. הם מספקים אותך, אבל רק לזמן קצר.
10. גברים הם כמו סופת שלגים. אי אפשר לדעת מתי יגיעו, כמה סנטימטר תקבלי וכמה זמן זה ימשך.
11. גברים הם כמו חנייה. כל הטובים תפוסים ואלה שפנויים יוציאו אותך עם קנס.
לכל מי שמצא את עצמו מתווכח עם אישתו, אך יצא מהוויכוח עם יותר סימני שאלה מאשר מסקנות ברורות, מוגש לפניכם המילון המלא לפירוש המושגים בהם משתמשות נשים בוויכוחים. לנשים שביניכן כדאי גם לקרוא, וללמוד כיצד להשתמש במושגים בצורה יעילה ומתוחכמת שתכניע כל בעל מרדן.
"טוב": נשים משתמשות במילה זו בשעת וויכוח כאשר הן יודעות בוודאות שהן צודקות, אך כבר נמאס להן לשמוע אותך מתווכח איתן. זה סימן בשבילך לסתום את הפה.
"5 דקות": הכוונה היא לחצי שעה. זה שווה ערך ל-5 הדקות שנשארו למשחק הכדורגל שלך או לכמות הזמן שיעבור לפני שאתה מוריד את הזבל, כך שנשים חושבות שזה אומדן הוגן.
"כלום": הכול מלבד כלום, ואתה צריך להיזהר יותר מאדם שהולך על קליפות ביצים. כשאישה אומרת "כלום" היא כנראה רוצה להפשיט לך את העור ולשפוך לך את המעיים החוצה. "כלום" מסמן בדרך כלל את תחילתו של ויכוח שאורך "5 דקות" ומסתיים ב"טוב".
"תעשה מה שבא לך": זה לא מתן רשות, אלא איום. אם תפרש את זה בטעות כמתן רשות לעשות מעשה שירגיז אותה, התוצאה תהיה שהיא תתעצבן על "כלום", תתווכחו "5 דקות", ובסוף יהיה "טוב".
*אנחה רמה*: זו אינה מילה, אבל לעיתים קרובות היא משמשת כביטוי מילולי, ולרוב אינה מובנת ע"י גברים. משמעותה של אנחה שכזו היא שבת זוגך חושבת שאתה אידיוט גמור, ולא ברור לה מדוע היא מבזבזת את הזמן בלהתווכח איתך על "כלום".
*אנחה רפה*: שוב, זו אינה מילה, אלא ביטוי מילולי. זהו אחד הדברים המעטים שגברים באמת מבינים. הפירוש הוא שבת זוגך לקחה הפסקה קלה מהוויכוח. ההימור הטוב ביותר שלך באותו הרגע הוא להפסיק לנשום ולא לזוז, בתקווה שההפסקה הזו תימשך כמה שיותר זמן.
"הו": המילה הזו מלווה במשפט כלשהו והיא סימן לצרות. לדוגמה: "הו, תן לי את זה" או "הו, ידעתי שאי אפשר לסמוך עליך". אם היא אומרת "הו" בתחילת המשפט, מומלץ שתרוץ ליציאה הקרובה ביותר. היא תאמר לך שמצבה הוא "טוב" רק לאחר שתסיים לזרוק את הבגדים שלך מבעד לחלון, אבל אל תצפה שהיא תדבר איתך ביומיים הקרובים.
"זה בסדר": זהו אחד הביטויים המסוכנים ביותר שאישה מסוגלת לומר לגבר. פירושו שהיא רוצה לחשוב טוב מאוד לפני שהיא מחליטה מהו העונש המגיע לך על "כלום". "זה בסדר" בא ביחד עם "טוב" ובסמיכות להרמת גבות של "תעשה מה שבא לך".
"כן, בבקשה": זה לא ביטוי, אלא הצעה. היא מאפשרת לך לספק תירוץ למה שעשית. במילים אחרות, לסבך את עצמך עוד יותר ממה שכבר סיבכת את עצמך. אם הצלחת להתמודד עם ההצהרה הזו בצורה הנכונה, אתה לא אמור לשמוע "זה בסדר".
"תודה": היא מודה לך. אל תתעלף ואל תחפש משמעות נסתרת. פשוט ענה ב"אין בעד מה".
"תודה רבה": "תודה רבה" שונה מאוד מ-"תודה". אישה תאמר "תודה רבה" כאשר באמת עלית לה על העצבים. בדרך כלל זה ילווה ב*אנחה רמה*, דהיינו שפגעת בה בצורה חמורה. אחרי *אנחה רמה* אל תעיז לשאול אותה מה לא בסדר, כי היא תענה ב-"כלום" שיגרור וויכוח של "5 דקות".
"שיהיה": הגרסה הנשית ל-"לך תזד***".
שני סטודנטים פספסו בטעות את הבחינה במתמטיקה, וביום למחרת הם התחננו למרצה שלהם שיאפר להם לגשת למועד ב׳. הפרופסור הרגיש נדיב באותו היום, ואפשר לשניהם לעבור בחינה מיוחדת. כל שיהיה עליהם לעשות זה לענות על שאלה אחת בעל פה.
שני הסטודנטים חיכו מחוץ למשרדו של הפרופסור, וכשיצא הוא קרא לאחד מהם ואמר לשני לחכות בחוץ. הסטודנט השני לא היה פראייר, וכשהדלת נסגרה הוא מיד הצמיד אליה את האוזן שלו, וזה מה שהוא שמע:
״אתה נמצא בקרון רכבת וחם לך. מה תעשה?״ שאל הפרופסור.
״אפתח את החלון,״ ענה הסטודנט שנבחן.
״אוקיי. החלון באורך 2 מטר ובגובה 1 מטר. הרכבת נוסעת במהירות של 200 קמ״ש והרוח נושבת במהירות של 24 קמ״ש. תוך כמה זמן האוויר החדש שייכנס לקרון יחליף את האוויר הישן?״
הסטודנט היה מבולבל מהשאלה הבלתי אפשרית הזו וענה, ״אני לא יודע.״ אז המרצה העניק לו ציון נכשל והזמין את חברו להיכנס.
הפרופסור שאל את הסטודנט השני, ״אתה נמצא בקרון רכבת וחם לך. מה תעשה?״
״אוריד את הג׳קט שלי,״ אמר הסטודנט.
״אוקי. אבל עדיין חם לך. מה תעשה?״
״אפשוט את החולצה״.
״אני מבין, אבל עדיין חם מאוד, אתה מזיע.״
״אתפשט לגמרי״.
"אבל יש שם נוסעים, הם יראו אותך עירום.״ אמר הפרופסור.
״פרופסור, לא אכפת לי אם סבתא שלי או הרב שלי שם, אני לא פותח את החלון הזה!״
לאיש אחד נמאס מהמצב בו הוא צריך כל יום ללכת לעבודה, בעוד אשתו נשארת כל היום בבית.
"זה ממש לא הוגן, שרק אני אהיה זה שעובד כל כך קשה! הייתי רוצה שפעם אחת היא תרגיש מה זה לצאת ולעבוד בחוץ... שתבין מה עובר עלי בעבודה הנוראית שלי!"
בלילה, לפני שהלך לישון התפלל לאלוהים: "אלוהים, בבקשה, עשה משהו שאני ואשתי נתחלף בתפקידים ולו רק ליום אחד, שהיא תוכל לחוות את מה שאני עובר כל יום, ואני אשאר בבית במקומה ואבלה את היום בנעימים..."
אלוהים הרחום, שמשתדל לעזור איפה שאפשר, שמע את התפילה ודאג להחליף בין הבעל והאישה...
בבוקר, כשהתעורר הבעל, הוא מצא עצמו בגופה של אשתו, ואילו היא התעוררה בדמותו.
הבעל קם, הכין ארוחת בוקר, העיר את הילדים, הכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר, דאג שיאכלו את ארוחת הבוקר שהכין להם, הסיע אותם לבית הספר, חזר הביתה ואסף כביסה מלוכלכת מכל החדרים, הפעיל מכונת כביסה ורץ לבנק למשוך כסף כדי לשלם חשבונות.
משם המשיך לדואר, שילם את החשבונות, המשיך לסופרמרקט כדי לקנות מצרכים, חזר הביתה, סידר את המצרכים במזווה ובמקרר, והעביר את הכביסה למייבש. אחר כך עלה לחדרי השינה וסידר את המיטות, שאב אבק, טאטא ושטף את רצפת המטבח. המשיך לנקות את השירותים והאמבטיות, קיפל כביסה והכניס לארונות.
אחר כך נסע מהר לבית הספר ולגן כדי להספיק להוציא את הילדים בזמן. בדרך נאלץ להתערב בויכוחים ביניהם ולהשתיק אותם, לגעור באחד, להעניש את השני ולנחם את השלישי הבוכה. כשהגיעו, ישב עם הילדים על שיעורי הבית שלהם, ובמקביל החל לבשל ארוחת צהריים. הוא התחיל לקלוף תפוחי אדמה ולשטוף ירקות להכנת הסלט, ואז ניקה את העוף והכין לו רוטב מתאים.
אחרי ארוחת הצהריים הוא ניקה את השולחן, הכניס כלים למדיח, והחל לגהץ בגדים למחר. הוא בקושי סיים וכבר התחיל לשבור ביצים לחביתות של ארוחת הערב, שלאחריה רחץ את הילדים והשכיב אותם לישון אחרי שסיפר לכל אחד מהם סיפור בנפרד.
בעשר בלילה, כשהוא כבר היה כל כך סחוט, הצליח בקושי לגרור את עצמו למקלחת ולמיטה. אבל גם בכך לא נגמר היום שלו, כי עוד ציפו ממנו לעשות אהבה. הוא לא סירב והצליח לעבור גם את זה מבלי להשמיע אף תלונה.
למחרת בבוקר התעורר ומצא את עצמו עדיין בגוף של האישה ומיד פנה לאלוהים: "אלוהים היקר, תעזור לי, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי לפני כן, אבל עכשיו שראיתי מה היא עוברת כל יום, אני מסיר את הכובע בפניה. תחזיר אותי לעצמי למרות כל הקשיים בעבודה, זה כלום לעומת הקושי שלה!"
אלוהים, רחום וחנון כהרגלו, מוכן תמיד להיעתר לבקשות עד כמה שניתן, ענה לו: "בני, אני שמח שלמדת את השיעור שלך ואני אשמח להחזיר את המצב לקדמותו, אבל אתה תצטרך לחכות תשעה חודשים, כי אתמול בלילה נכנסת להיריון... "
בעל מרוקאי אומר לאשתו: "כשאני מתעצבן עלייך ומתחיל לריב איתך, את אף פעם לא רבה בחזרה. איך את מצליחה ככה לשלוט בכעס שלך?"
האישה משיבה בנינוחות: "אני פשוט מנקה את השירותים".
מופתע מהתשובה שואל הבעל המרוקאי: "מנקה את השירותים? איך זה בדיוק עוזר?"
אשתו עונה: "זה עוזר מאוד, כי אני עושה את זה עם מברשת השיניים שלך..."
זוג צעיר נסע במכונית ספורט חדשה, כשגג המכונית פתוח והרוח נושבת בשערם. ככל שהאיץ הבחור את המהירות של הרכב, הבחורה התלהבה והתרגשה. כשהרכב הגיע ל-80 קמ"ש היא הורידה את החולצה, ב-90 קמ"ש הורידה את המכנסיים, ב-100 קמ"ש זרקה את החזייה וב-120 קמ"ש היא כבר הייתה ערומה לחלוטין.
כשראה הבחור את החברה לצידו ערומה, הוא איבד שליטה על הרכב, התהפך בשיחים והתנגש בחוזקה בגדר. החברה יצאה מהתאונה ללא פגע, אבל הבחור נלכד בתוך הרכב. היא ניסתה למשוך אותו החוצה אבל ללא הצלחה.
"לכי לכביש הראשי ותקראי לעזרה" צעק לה הבחור.
"אבל אני ערומה!" ענתה לו בחוסר אונים "ואין לי במה לכסות את עצמי!"
הבחור הלכוד חיפש סביבו את הבגדים שלה, אבל ללא הועיל. הדבר היחיד שהצליח לשלוף היה את הנעל שלו. "קחי!" אמר וזרק אליה את הנעל "שימי אותה בין הרגליים וזה יכסה אותך".
הבחורה לקחה את הנעל ורצה אל הכביש הראשי. כשראה אותה נהג משאית שעבר על הכביש, הוא מיהר לעצור "מה קרה?" שאל.
"החבר שלי!" זעקה בדמעות "החבר שלי תקוע ואני לא מצליחה להוציא אותו!"
נהג המשאית הסתכל על הבחורה הערומה עם הנעל בין רגליה ואמר "גברתי, אם הוא תקוע כל כך עמוק, נראה לי שהמקרה אבוד!"
אחד משגריריה הרשמיים של רוסיה חש תסכול עמוק וייאוש רב מתפקידו, לכן הוא החליט לקחת צעד אמיץ ולקבוע פגישה עם כבוד הנשיא פוטין. בהגיעו אל הפגישה המתוכננת, התיישב השגריר מול הנשיא הנכבד ולאחר שיחת חולין קצרצרה פנה אל פוטין ובקול סמכותי ורציני אמר שהוא חשב על זה רבות והוא מעוניין להתפטר מתפקידו. הנשיא פוטין הקשיב לבקשתו, הנהן ושאל בקצרה: "למה?"
"ובכן, כבוד הנשיא, כי אני לא יכול להסתדר יותר עם הבדלי הזמנים האלו שיש בעולם!", אמר השגריר בטון רוטן ומיואש, והסביר: "אני טס לכנס בעיר אחרת, וכשאני מתקשר ממנה הביתה – כולם ישנים. לפני שבוע התעוררתי ב-4 לפנות בוקר וחשבתי שעדיין ערב. לא מזמן התקשרתי לקנצלרית גרמניה כדי לברך אותה על יום הולדתה, והיא הודתה לי אך אמרה שהוא חל אתמול! וכשברכתי את נשיא סין לכבוד השנה החדשה, הוא אמר שהקדמתי ביום. די, נמאס לי!"
הנשיא פוטין גיחך, הביט עליו ואמר: "ובכן, כל מה שאמרת לי עכשיו נשמע כמו אי נוחות מזערית שאפשר לחיות איתה!"
הוא ראה שדבריו לא מעודדים את השגריר המיואש שיושב מולו, ולכן התקרב אליו, הנמיך את קולו ולחש באוזנו: "אתה זוכר את המטוס הפולני הזה שהתרסק כשנשיא פולין עליו, לפני כמה שנים? התקשרתי בזמנו לשר החוץ הפולני כדי להביע את תנחומיי על התקרית המצערת, ותוך כדי השיחה גיליתי שהמטוס הזה אפילו עוד לא המריא!"
מאיר, אלמן יהודי בודד מפלורידה, הלך לו בשדרה לכיוון ביתו יום אחד וכשעבר ליד חנות לחיות מחמד, שמע קול צווחני ביידיש: "ווס מאכסט דו?" [מה שלומך?]. מאיר שפשף את עיניו ואת אזניו, ולא האמין. יידיש מושלמת. בעל החנות דחק בו: "בוא היכנס, חבר ובדוק את התוכי הזה..."
מאיר נכנס. התוכי האפריקאי זקף את ראשו ואמר: "ווס? קענסט שפרעכען אידיש? [מה? אתה יכול לדבר יידיש?]. בתוך דקות הניח מאיר חופן דולרים על הדלפק ולקח את התוכי לביתו. במשך כל הלילה דיבר עם התוכי ביידיש. הוא סיפר לתוכי על הרפתקאותיו בבואו לאמריקה. על כמה יפה הייתה אשתו המנוחה, שרה, כאשר הייתה כלה צעירה, על משפחתו, שנות עבודתו בעסקי ההלבשה ועל חיי הגמלאות בפלורידה. התוכי היה כולו אוזן. אחר כך התוכי סיפר לו על החיים בחנות החיות, כמה בודד היה בסופי שבוע, ולבסוף הלכו שניהם לישון.
למחרת בבוקר מאיר הניח תפילין והתפלל. התוכי דרש לדעת מה הוא עושה ומאיר הסביר. התוכי ביקש גם הוא להתפלל לבורא עולם, אז מאיר דאג לו לסט תפילין זעיר, בהזמנה מיוחדת. התוכי למד את כל התפילות, הזמירות והמזמורים, הוא אפילו החל ללהג מעט בעברית. מאיר בילה ימים ולילות מול התורה עם ידידו התוכי, ולימד אותו כמעט את כל ארון הספרים היהודי.
בוקר אחד, בראש השנה, קם מאיר ולבש את בגדי החג שלו. כשיצא מן הבית ביקש התוכי לבוא עמו. מאיר ניסה להסביר שבית הכנסת הוא לא מקום לתוכי, גם אם הוא יהודי כשר, אך התוכי התווכח, וכמו כל יהודי, הוא ידע להתווכח, עד שמאיר ויתר ונשא אותו לבית הכנסת על כתפו.
המון רב התגודד מול השניים, ומאיר נשאל שאלות רבות על-ידי כולם, כולל הרב והחזן. בהתחלה הם סרבו להרשות כניסה של ציפור טרפה לבניין במשך הימים הנוראים, אבל מאיר שכנע אותם להרשות בפעם הזאת בלבד, בהישבעו שהתוכי יהודי ואפילו מדבר יידיש ויודע להתפלל. כשהקהל שמע זאת הוא לא האמין. רבים היו מוכנים להתערב שאין סיכוי שהתוכי מדבר ביידיש או מתפלל. מאיר התערב עם כל אחד שהיה מוכן לשים את כספו על כך, והסכומים הצטברו לאלפי דולרים.
בשעת התפילה כל העיניים נישאו אל התוכי. אך התוכי ישב על כתפו של מאיר, לא התפלל ולא צייץ. מאיר התחיל לדאוג ואמר לו: "נו כבר!" אך כלום, התוכי לא הוציא הגה.
"נו כבר, אתה יכול! תתפלל... כולם מסתכלים עליך!" אך עדיין כלום.
תפילת ראש השנה הסתיימה, ומאיר צעד הביתה בכעס עם התוכי, כשהוא חייב לחבריו בבית הכנסת ולרבי יותר מארבעת אלפים דולר. מספר רחובות מבית הכנסת התחיל התוכי לשיר שיר ישן ביידיש, שמח ומאושר. מאיר עצר. "למה?! השגתי לך תפילין שנעשו במיוחד עבורך, לימדתי אותך את תפילות הבוקר, לימדתי אותך לקרוא בעברית, לימדתי אותך תורה, הלכה, גמרא, אתה התחננת בפניי להביא אותך לבית הכנסת לראש השנה! למה?! למה עשית לי את זה?"
"מאיר, אל תהיה שמוק", השיב התוכי, "אתה יודע איזה יחס הימורים נקבל ביום כיפור?"
כמתנה ליום הולדתו של נועם, אשתו אתי החליטה לצאת קצת מהשגרה ולקחת אותו למועדון חשפנות. נועם היה כה נרגש, סיפר לאתי שזה הדבר שתמיד רצה לעשות ואף פעם לא הרשה לעצמו, והזמין לשניהם מיד מונית אל המועדון.
כשהגיעו לדלת הכניסה, בירך השומר את נועם לשלום ואמר: "היי נועם, מה שלומך היום?"
אתי הייתה המומה ונתנה מבט תמוה לנועם, "איך הוא מכיר אותך אם לא היית אף פעם במועדון חשפנות?"
"זה קובי, אנחנו משחקים כדורגל כל יום שבת במגרש שליד הבית."
אתי נרגעה והזוג התיישב לצד שולחן. מלצרית אחת ניגשה אליהם ושאלה את נועם: "אתה רוצה את הבירה הרגילה שלך?"
אתי שלחה מבט זועם לנועם ושאלה אותו: "איך היא יודעת איזו בירה אתה שותה?!"
"זאת המלצרית הקבועה במועדון שאני הולך אליו עם החברה."
אתי מיד יצאה החוצה בסערה בלי לומר מילה, סימנה למונית לעצור לה, נכנסה לתוכה וטרקה את הדלת. נועם נכנס למונית מהצד השני וניסה להסביר בלחץ שהוא נאמן ושהוא לא עשה שום דבר רע. היא צעקה עליו וקיללה עד שהנהג כבר הרגיש צורך להתערב ואמר: "תראי מתוקה אני לא יודע מה הוא עשה לך, אבל רק שתדעי שנועם תמיד מתייחס טוב לבחורות שהוא לוקח מכאן!"
בחור אחד מובא לבית משוגעים והפסיכיאטר הראשי שואל אותו מה שמו.
עונה לו הבחור: ״אני בן גוריון!״
אומר לו הפסיכיאטר: ״אתה יודע, יש לנו כבר כמה ראשי ממשלה כאן. שרון, שמיר, בגין, אפילו לוי אשכול...״
"תגיד לי נראה לך שאני משוגע?" צועק עליו הבחור, "אני לא איזה ראש ממשלה שמת לפני שנים!״
"אז באמת קוראים לך בן גוריון?"
"כן! שדה התעופה הכי גדול של ישראל!"
לילה שגרתי אחד רחלי התעוררה במיטה שלה וראתה שמשה בעלה לא נמצא לידה. דלת חדר השינה הייתה פתוחה במקצת, ואור קלוש נראה מהקומה התחתונה של הבית. רחלי קמה על רגליה, לבשה במהירות את חלוק הבית שלה וירדה בשקט בשקט במדרגות אל הקומה התחתונה. היא גילתה שם את משה עומד מהורהר ליד החלון, מחזיק בידיו כוס קפה חמה ובוהה באופק, אבוד במחשבותיו.
"מה קרה משה?" שאלה אותו רחלי בפליאה, "למה אתה עומד פה ככה בשעה כזאת של הלילה?"
משה השתחרר לפתע מהרהוריו, פנה אל אשתו ואמר לה: "זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו כשהיינו צעירים?"
"בערך, הייתי אז רק בת 18", ענתה רחלי.
משה התייפח בעצב: "זוכרת איך אבא שלך השוטר תפס אותנו מתמזמזים במושב האחורי של האוטו שפילחנו ממנו?"
"בטח, ברור שאני זוכרת" ענתה רחלי.
המשיך משה ושאל: "ואת זוכרת איך שבאותו רגע הוא שלף את האקדח שלו, הצמיד לי אותו לפרצוף ואמר: 'או שאתה מתחתן איתה או שאני אדאג שתשב בכלא ל-20 שנה על פיתוי קטינות ועל גניבת רכב?'"
"כן משה, אני זוכרת", אמרה רחלי בקוצר רוח, "אבל מה פתאום נהיית לי נוסטלגי באמצע הלילה?"
"כי אם אם הייתי בוחר בכלא אז מחר בבוקר כבר הייתי יכול להיות בחוץ..."